בענין אחר. “וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב כו׳”, כי אמרו שצריך האדם הרוצה להחזיק בתורה להיות אכזר כעורב על בניו שלא יבוא לו שום מחשבה גשמי, נמצא הצדיק הוא נמשל לעורב, ועבדות הצדיק צריך להיות תמיד ברצוא ושוב, כמו חיות הקודש הנאמר עליהם “והחיות רצוא ושוב כו'”. וזהו “וישלח את העורב”, פירוש החזיק עצמו במדריגת עורב, “ויצא יצוא ושוב” כנ”ל.
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. לכאורה מלת “ידע” אינו מובן פירושו, דהיה יכול לומר “והאדם בא אל חוה” כו’. אך הענין הוא ע”ד דאיתא באברהם אבינו ע”ה “הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את”, ושמעתי דאיתא בספר דמחמת שבא אברהם למצרים ששם היו שטופים בזימה, ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו ג”כ הרהור בלבו לאשתו, ולכן אמר “הנה נא ידעתי”, ושמעתי באורך אך תפסתי הקיצור. כי כן הוא דרך הצדיק האמיתי שאין לו שום מחשבה והרהור ותאוה אפילו באשתו, ואפילו בעת שמזדקק לאשתו, צריך לחשב אז בעולמות העליונים ולא ידע כלל שהוא עם אשתו.
וזה הוא “והאדם ידע את חוה אשתו”, ר”ל שהיה נותן דעתו וידע שהיא אשתו אז בשעת תשמיש, ולכן “ותהר ותלד את קין”, כדאיתא בזוהר קינא דמסאבותא[3].
משנה. “החוטט בגדיש לעשות לו סוכה”, כי ידוע שסוכה היא יחוד, ואמר כשהצדיק הגדול רוצה לקרב ולהתחבר לעצמו את הכל בשוים כדי לעשות יחוד עמהם, זה אינו יכול לפעול, כי כל אחד צריך לעבוד בעצמו היטב לבוא אל היחוד האמת, וזהו “החוטט בגדיש” לרמוז על כל העולם הנקרא “גדיש”, “פסולה משום תעשה”, פירוש אתה תעשה בעצמך “ולא מן העשוי על ידי אחרים”. וק”ל.
“הצור תמים פעלו”. “צור” הוא לשון חוזק ותוקף קשה, דהיינו כשהשי”ת רוצה לענוש את האדם הוא עושה עצמו כביכול כ”תם”, דתם הוא שאינו יודע לרמות, כך השי”ת עושה עצמו כאינו יודע ומענישו ברחמים לא לפי מעשיו. וא”ת לא יתנהג כלל במידת הדין? לזה אמר “כי כל דרכיו משפט כו’ צדיק וישר הוא”, פירוש שהעולם צריך להתנהג בדין ולפנים משורת הדין, פירוש “צדיק” הוא לפי הדין והצדק ו”ישר” הוא לפנים משורת הדין.
וזהו דמצינו באליהו הנביא ז”ל “וישב בנחל כרית והעורבים מביאים לו לחם”, ולכאורה למה בחר ה’ בעורבים שהם אכזרים על בניהם שהם יביאו לו לחם? וע”פ דברינו הנ”ל כך פירושו, “וישב בנחל” שהיה ממשיך השפעות מנחל העליון, ודרכי העורבים הם הקליפות לטרוף טרף ההשפעות, אלא העובד ה’ מאהבה גם הם ישלימו ויסכימו עמו לבלתי יגעו בהשפעה, וזהו רמז ש”העורבים הביאו לו לחם” ר”ל שגם הקליפות הסכימו עמו. וזהו “כל המענג כו’ נותנים לו נחלה”, כנ”ל להמשיך השפעות מנחל ה’, “בלי מצרים” ר”ל בלי שום קטרוג ומונע.
בהירות קדושה עליונה, וזהו כונת הפסוק “והיה לפנות ערב” ר”ל כאשר יפנה את התערובות הרע שהיה בו כנ”ל, “ורחץ במים” רמז להתורה הקדושה הנקרא “מים”, וגם מים כפשוטו, שיעסוק בתורה בטהרה בטובלו במים כנ”ל, ואז “וכבוא השמש” ר”ל כשיבוא לו הבהירות והתלהבות, “יבא אל תוך המחנה” פירוש אז יבוא אל פנימיות המחנה הם הסודות העליונים וק”ל.
שופטים ושוטרים כו’. נראה לפרש ע”ד דאיתא בגמרא “צדיקים יצר טוב שופטן כו'”, יש לומר הפירוש כי כן דרך הצדיקים שיש להם מוכיח בקרבם המוכיח אותם, על כל מעשיהם אשר הם עושים מוכיח אותם על פניהם ומראה להם גם במעשיהם הטובים איך שחסרו ולא עשאום כהלכתן כראוי לעשות להבורא יתעלה, וזהו “יצר טוב שופטן”, ולא כן הרשעים, כי נהפוך הוא שכל מעשיהם טובים בעיניהם, וגם המעשים רעים שעשו מראה להם היצה”ר שטוב עשו, וזהו “יצר הרע שופטן”, “בינונים זה וזה שופטן” כמו שאמר התנא “כגון אנו בינונים”, דהיינו
“וכי ירבה ממך הדרך” ר”ל אם רב הוא ממך עבודת הבורא ב”ה, ותאמר בלבך “כי לא תוכל שאתו” שקשה עליך מאד והרבה בעיניך עבודתו ית’, אמר הכתוב תדע “כי ירחק ממך המקום” ר”ל זה הוא מחמת שהמקום ב”ה רחוק ממך, אבל מי שמקרב עצמו להבורא ב”ה ע”י מעשיו, אזי השי”ת קרוב אליו וקרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, וכל אשר תעשה לעבודתו יתברך יהיה מעט בעיניך, ואמר הכתוב מי שקשה עליו עבודתו ית”ש אזי זאת העצה
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. דהנה הצדיק הרוצה להמשיך השפעות על ישראל צריך לחבר עמו שאר צדיקים, שע”י הדיבור המדבר עמהם הוא משפיע לכל ישראל, והם המסייעים אותו אל הטוב ההוא להסתים פי המקטרג מעליו בזכות הרבים, משא”כ כשהוא לבדו צריך כח גדול ויד חזקה להשקיט המקטרג לבל ישלוט בו. וזהו שאמר משה רבינו ע”ה “איכה אשא לבדי כו'”, פירוש כשאני לבדי בלא התחברות שאר צדיקים הוא למשא עלי להמשיך לכם צורכיכם כו’. וזהו “וידבר משה אל ראשי המטות” פירוש שחיבר עצמו עם הצדיקים, “לבני ישראל” כמו בשביל ישראל, להמשיך להם שפע. וק”ל.