Imrei Emes’ Letter Regarding Rav Kook

והנה כאשר רציתי להשתדל בדבר חזוק האגודה, נוכחתי, שמניעת התרכזות והתרחבות של אגודת שא”י בירושלים, הוא: כי מנהלי האגודה בשם נמשכו בראשם ורובם במחלוקת הרבנים, וממילא האנשים שאין חפצים לכנוס במחלוקת אינם יכולים להמנות בין אנשי האגודה ומכש”כ אותם האנשים המחזיקים בהרה”ג ר’ אברהם קוק שי’. – והגם כי הציעו לפני מאלו האחרונים שיעשו אגודת שא”י בפ”ע – עכ”ז לא יכלתי ליתן הסכמתי ע”ז להיות אגודות אגודות בתוככי ירושלים בין החרדים, כי אקוה כי נחוץ (ויכול) להיות שורר השלום בעיר ששמה שלום.

ועפ”י האופנים אשר מצאתי שמה לנכון התחלתי להשתדל שיהי’ עכ”פ שלום קטוע בהתחלה.

והנה בחו”ל הי’ מושג וציור אחר ממה שהוא באמת. כי עפ”י הידיעות הי’ נחשב הרה”ג הרא”ק שי’ כאלו הי’ רב נאור ורודף שלמונים, ויצאו נגדו בחרמות וגדופים. וגם מערכות ה”יוד” ו”הדרך” הביאו לפעמים מידיעות האלו שיצאו מצד אחד. ואולם לא זה הדרך לשמוע רק מצד אחד, יהי’ מי שיהי’.

והרה”ג ר’ אברהם קוק שי’ הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים כאותו שאמרו חז”ל בפ”ק דעירובין על מי שלא הי’ בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו. ומזה, באו דברים הזרים שבחבוריו. והרבה התוכחתי עמו, כי אם כונתו רצוי, אבל מעשיו וכו’ (אינם רצויים), שנותן יד לפושעים, כל עוד שעומדים במרדם ומחללים כל קודש, ואשר הוא אומר: כי בזה הוא דבוק במדותיו כמ”ש אתה נותן יד לפושעים וכו’ – אני אומר כי ע”ז מתוודים, מפני היד שנשתלחה במקדשך, ובנין נערים סתירה ואפילו בבנין ביהמ”ק כמ”ש רש”י.

אמת כי הוחלט גם בווין לבל לגרום נזק להבטחת הזכיות שנתנו לנו בא”י. ואפילו ח”ו לאחרם, כי יבא הטוב מכל מקום, אבל להגדיל התעמלות פושעים ולהחניפם באופן נבהל לקרות להם שלום עליכם מלאכי השרת וכו’ מלאכי עליון. זה מרגיז החרדים באופן שא”א לתארו. גם שיטתו בענין העלאת הנצוצות הוא דרך מסוכן; כל עוד שאינם שבים מפשע, אז הנצוצות אין בהם ממש, ומביא בזה סכנה לנפשות טהורות ונקיות, שיתחברו עי”ז לפושעים בכח יפיפיתו של יפת[3]: גם סכנה על העוסק בזה, כאשר הורונו רבותינו זצ”ל. והרי החכם מכל אדם עסק בזה, כדרש המדרש לאהובם לאביהם שבשמים, המה הנצוצות הללו, שנאמר ע”ז “היחתה איש אש בחיקו וכו”‘, ולכן הורונו חז”ל חכמים הזהרו בדבריכם וכו’ ועל החכם מכל אדם אמרו בקשו לגנוז ס’ קהלת, הגם שאמרו אח”כ יפה אמר שלמה, ולמה הודיעונו שבקשו לגנוז, והכל ללמוד דעת גם על איש דגול מרבבה”.

האריכות דברים קשה להעלות על הכתב ולכן אקצר, כי התחלתי בשלום ופעלתי אצל הרה”ג רא”ק שי’ ונתן לי כתוב וחתום בחת”י לאמור, שהגם שכוונתו הי’ לש”ש, עכ”ז, כאשר שמע שיש ח”ו חלול השם ומיעוט כבוד שמים ע”י לשונות שבספריו, ולזאת למען כבוד שמים הוא מבטל לשונות ודברים הללו[4].

אח”כ נתראיתי עם הרבנים הזקנים הרה”ג ר’ חיים זאנענפעלד והרה”ג ר’ ירוחם דיסקין שי’ שיבטלו את קול השופר והחרם והגדופים והם מוכנים ומזומנים לחתום ע”ז, כאשר גם הרה”ג ר’ אברהם קוק שי’ כתב כנ”ל. אולם הם מוסיפים, שכתבו רק מכתבים לרבנים לדון על לשונות הללו, אם כשרים לבוא בקהל, אך סביבם נסערה מאוד ובלתי ידיעתם נדפס סביב למכתבם את קול השופר והחרם, אולם גם למחות באלו לא חפצו, כל זמן שלא נתבטלו לשונות הזרים והמרים.

והנה גם באלו הקנאים יש הרבה שכונתם לשם שמים, ובהם רבים אשר כרתי עמהם ברית אהבה, כי חברתם נעימה. אולם מבואר בעקדת יצחק פר’ פנחס ע”פ לא ברעש ה’ וכו’ כי לא יתכן דרך כזה. וכשהי’ באים בנחת להרה”ג רא”ק שי’ בראשונה ג”כ בטוב הי’ יכלו לפעול אצלו לבטל הלשונות הללו ולא הוצרך להיות בזיון ת”ח ולהבת אש המחלוקת, ולכל הצדדים נצרך כעת שיבואו שמה חרדים להתיישב שם, מובן כי נצרך התאחדות כל יראי ה’ שמה, למען כי יוכלו העולים שמה להתרכז כראוי ולשמור היהדות לבלי להתערב עם שונים[5].

ולכן התקרבות השלום נחוצה ביותר ואם כי לא גמרתיו עוד, אבל התחלה עשיתי, וכאשר יבואו שמה בהמשך הזמן רבנים וצדיקים – כאשר הובטח בהאספה בווארשא – המה יוכלו לגמור גם ביתר הפרטים; כי אני שמעתי מהרה”ג ר’ אברהם קוק שי’ כי איננו לא ציוני ולא מזרחי[6], אולם בתור רב כללי מוכרח הוא לקרב בימין, והוא יודע כי איש אחד חרדי שיבוא שמה, עולה יותר מהתישבות אלף חפשיים[7].

גם כל עוד שלא נגמר השלום בשלימות עכ”ז כאשר יחדלו הזלזולים משני הצדדים. הנה הרה”ג ר’ אברהם קוק מכיר בבית דינם של הרה”ג ר’ חיים זאנענפעלד שי’ ור’ ירוחם דיסקין שי’ – ועוד חושב את זה לדבר מועיל, יען יש לו מגע ומשא גם עם החפשיים, בתור רב כללי. ולכן טוב שיהי’ מי שיוכל לעורר אותו באיזה דבר ולענות על רב. מובן, בלי חרפות וגדופים, רק בדרך השלום.

והנה מדברי הרה”ג ר’ אברהם קוק שי’ הנ”ל תכירו מדותיו – כי הגם שרוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צדו, עכ”ז חולק כבוד להרבנים הזקנים.