בענין אחר נראה לפרש דברי רש”י ז”ל “להזהיר גדולים על הקטנים” להיות כל האדם בשעה שעוסק בתורה או בתפילה או באיזה דבר קדושה, אז הוא בגדלות המוחין, וכך הדרך הצדיקים שלפני התפילה המה מיישבים עצמם ומוחין שלהם לפני מי הם מתפללין, והקדושה ההיא מגביה המוחין בעת העסק בה, אבל אחר התפילה או עסק הקדושה ההוא, נופל לקטנות המוחין בהילוכו בהבלי הזמן, וזה אינו תכלית העבודה השלימה, כי אדם צריך להיות תמיד בקדושה ובטהרה בלי הפסק רגע א’, לזה צריך לקשר עצמו ג”כ בעת הגדלות מחשבתו בהש”י ב”ה, שיהיה מחשבתו קשורה אף שילך ממנה, וזה “להזהיר גדולים” פי׳ בשעה שהם בגדלות, “על הקטנים” שישארו בקדושתם אף שיהיו בקטנות. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Vayikra%2C_Emor.2.3