והיה כי תבא כו’. נראה לפרש דהנה יש שני מדריגות צדיקים, יש צדיק עובד ה’ מיראה כל ימות החול, ובהגיע שבת קודש ניתוסף עליו קדושה יתירה שעובד מאהבה, כי בחינת שבת היא אהבה, ובוא יבוא הצדיק במדריגת אהבה, ויש צדיק שגם בימי החול עובד ה’ באהבה, וזה הצדיק נקרא בשם “שבת” כדאיתא בזוהר הקדוש תלמיד חכם נקרא שבת, והיינו כי שבת היא בחינת אהבה, והצדיק הזה ג”כ תמיד בבחינה הזאת לכן ג”כ נקרא שבת. 

וזהו שאמרו חז”ל “כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים”, ר”ל הצדיק שהוא תמיד בבחינת אהבה והוי כמענג עם השבת שמתענגין זה עם זה, כי הוא תמיד בבחינת אהבה כמו השבת, נותנין לו נחלה כו’ ר”ל נחל ה’, הוא הנחל העליון אשר משם מושך הצדיק השפע לישראל. וזהו דמצינו באליהו הנביא ז”ל “וישב בנחל כרית והעורבים מביאים לו לחם”, ולכאורה למה בחר ה’ בעורבים שהם אכזרים על בניהם שהם יביאו לו לחם? וע”פ דברינו הנ”ל כך פירושו, “וישב בנחל” שהיה ממשיך השפעות מנחל העליון, ודרכי העורבים הם הקליפות לטרוף טרף ההשפעות, אלא העובד ה’ מאהבה גם הם ישלימו ויסכימו עמו לבלתי יגעו בהשפעה, וזהו רמז ש”העורבים הביאו לו לחם” ר”ל שגם הקליפות הסכימו עמו. וזהו “כל המענג כו’ נותנים לו נחלה”, כנ”ל להמשיך השפעות מנחל ה’, “בלי מצרים” ר”ל בלי שום קטרוג ומונע. 

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Ki_Tavo.1