ויאמר ה’ אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים. ונראה בהקדים הפסוק “יוצר אור ובורא חושך”, וכבר דקדקו קמאי למה כתיב באור לשון “יצירה” ובחושך לשון “בריאה”? ולי נראה כי השי”ת ב”ה ותורתו הקדושה נקראו אור א”ס, וזש”ה “וירא אלקים את האור כי טוב”, פירוש האור הוא נקרא התורה הקדושה, וכשלומד אדם את התורה לשמה נקרא אור “כי טוב”, משא”כ אם לומדה שלא לשמה חלילה, וזה פירוש “וירא אלקים כו'”, פירוש הקב”ה הוא משגיח על התורה הזאת שאדם לומד לשמה ולא כשלומד שלא לשמה, כי הבורא ב”ה אינו כבשר ודם שאף שהדבר הוא לפניו ואינו נסתר מנגד עיניו יכול הוא שלא לראות אותו הדבר, וזה הפירוש “יוצר אור”, כי התורה הקדושה הוא אור פשוט א”ס בלי צורה, וכשהאדם לומד התורה ומלבש עצמו בהאור א”ס, אזי לפי מדריגתו של הצדיק ההוא יש לו צורה לאור הזה, לפי מדריגתו של הצדיק ההוא המלובש בו, וזהו “יוצר אור”, כי קודם בריאת עולם היה האור התורה התפשטות בלי צורה, אבל אחר בריאת עולם כשאדם לומד את התורה ומלבש עצמו בהאור, אזי האור ההוא יש לו צורה כנ”ל, וזהו “יוצר” לשון צורה, כי הצדיק עושה לו צורה. 

‎ובזה יובן מה שרגילים לומר “זכותו יגן עלינו”, ולמה יתן הצדיק זכותו לאחר, הלא טוב לו שיקח לו לעצמו לעוה”ב שהוא א”ס? אלא יש לפרש שזכות הוא לשון “זך”, דהיינו מה שלומד תורה לשמה, אזי זכות האור שהוא מושך על העולם היא העומדת לדורו ומגין עליהם. וזהו פירוש “נטה ידך על השמים”, שתטה מכאן האור שלך שלא יגין עליהם, אזי ממילא יהיה “חושך על ארץ מצרים”. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Shemot%2C_Bo.8.1